גבריאל

המאמר נכתב ע"י ד"ר שלומי ברק – העומד בראש המרכז הרב תחומי לפריון האשה והגבר

טיפול הורמונלי לאזוספרמיה

המאמר שלפניכם עוסק בטיפול הורמונלי שנועד לגברים הסובלים מאי פריון, כגון אזוספרמיה (העדר תאי זרע בזרמה) לא חסימתית, או אוליגוספרמיה חמורה (תאי זרע בודדים בזרמה).
טיפול הורמונלי עשוי להועיל בחלק מהמקרים, ולהביא לשיפור בייצור הזרע ועלייה בכמות התאים. כמו כן, ניתן כחלק מהכנה לניתוח להפקת זרע, לצורך עידוד הליך ייצור הזרע.

ציר ייצור הזרע

לפני שאנחנו מתחילים, נזכיר את ציר ייצור הזרע: היפותלמוס – היפופיזה – אשכים.
הורמון GNRH מופרש מההיפותלמוס, ומגרה את ההיפופיזה לייצר הורמונים גונדוטרופינים: FSH וLH, אלה עושים את דרכם דרך מחזור הדם אל האשכים, שם הורמון FSH תומך בבניית תאי סרטולי, וכן מווסת את הפרשת הורמון טסטוסטרון, והורמון LH משפיע על תאי ליידיג באשך לייצר טסטוסטרון.
תאי סרטולי מרכיבים את דפנות אבוביות האשך ותומכים במעגל הקרוב של ייצור הזרע, והורמון טסטוסטרון תומך במעגל הרחוק של ייצור הזרע (מלבד השפעתו על בריאות כללית תקינה).
שיתוף פעולה של תאי סרטולי יחד עם טסטוסטרון, הוא המפתח לקיום הליך ספרמטוגנזה (ייצור זרע) תקין.

אבחנה רפואית

הנקודה הראשונה שעלינו לברר, היא האם בעיית ייצור הזרע נובעת מכשל בהפרשת הורמונים במח, או מכשל באשכים.
במקרה של כשל בהפרשת הורמונים, מתן הורמונים חיצוניים עשוי לפתור את בעיית ההפרשה הפנימית, ולהוביל לייצור זרע תקין, אך מדובר במקרים נדירים יחסית (כ3% מכלל מקרי האזוספרמיה הלא חסימתית). במקרה של כשל באשכים, מתן הורמונים עשוי להועיל ברמה מסויימת לעידוד הליך ייצור הזרע.
האבחנה הרפואית היא בין שלושה מקרים (ב'היפו' נראה רמת הורמונים נמוכה, וב'היפר' נראה רמת הורמונים גבוהה):

  1. היפוגונדטרופיק היפוגונדיזם (HH)
    הורמונים גונדטרופינים (LH וFSH) נמוכים, וכן טסטוסטרון נמוך.
    יכול לנבוע מסיבות מולדות, או נרכשות (כגון חבלת ראש או גידול בהיפופיזה, רמת פרולאקטין גבוהה מעלה חשש לגידול בהיפופיזה).
  2. היפוגונדיזם
    הורמונים גונדוטרופינים תקינים, טסטוסטרון נמוך.
  3. היפרגונדטרופיק
    הורמונים גונדטרופינים גבוהים, לעתים מלווה גם בהיפוגונדיזם – טסטוסטרון נמוך.

דרכי טיפול

דרכי הטיפול לאיזון הורמונלי, הן באמצעות זריקות (פרגניל, אוביטרל, גונל F, פיוריגון, מנוגון, מנופור, ועוד), או באמצעות תרופות (איקקלומין/כלומיד, אנסטרזול/ארימידקס, לטרזול).
הזריקות מכילות את ההורמונים הגונדוטרופינים בצורה מלאכותית, ובנטילתן נעשית 'עקיפה' של הציר ההורמונלי הטבעי. לעומתן התרופות מווסתות את הציר ההורמונלי הטבעי.
בטיפול הורמונלי שנועד לעודד ייצור זרע, יש להזהר מטיפול באמצעות טסטוסטרון ישיר (הניתן בג'ל – טסטומקס/אנדרוג'ל, או בזריקות – נבידו), המגיע רק לזרם הדם ולא לאשכים, ופוגע במערכת ייצור הזרע.
חשוב לציין כי לטיפולים השונים עלולות להתלוות תופעות לוואי מסויימות, ויש לבצע את הטיפול בליווי רפואי צמוד.

הטיפול

אופן הטיפול משתנה בין המקרים השונים.

  • במקרה של היפוגונדטרופיק היפוגונדיזם, ההנחה היא שכשל בהפרשת הורמונים, הוא הגורם לאזוספרמיה. לכן יינתן טיפול ממושך (בין מספר חודשים למספר שנים) בזריקות, להעלאה עקבית של רמות ההורמונים באשך.
    במקרה זה הטיפול מוביל באחוזים גבוהים לשיפור בתהליך יצור הזרע, אך ישנם מקרים מסויימים בהם בשל החסר המולד בהורמונים, האשכים לא התפתחו כראוי בגיל הבגרות, והטיפול הנוכחי בגיל מבוגר, פחות יעיל.
  • במקרה של היפוגונדיזם, כנראה שהגורם לאזוספרמיה אינו כשל בהפרשת ההורמונים, אלא בייצור הטסטוסטרון באשכים (היפוגונדיזם ראשוני), לכן סיכויי הצלחת הטיפול לעידוד ייצור הזרע נמוכים יותר, אך עם זאת חשוב לבצע טיפול זה כדי לעודד במידת האפשר את הליך הספרמטוגנזה באשכים, מתוך תקוה שגם אם לא יימצא זרע בזרמה, הטיפול יסייע להצלחת ניתוח להפקת זרע.
    גם במקרים אלו מדובר על טיפול ממושך יחסית.
  • במקרה של היפרגונדטרופיק, הגורם לאזוספרמיה הוא כשל חמור בתפקוד האשכים. מכיון שהגוף מזהה שתפקוד האשכים אינו תקין, ההיפופיזה ממשיכה להפריש עוד ועוד הורמונים גונדוטרופינים שתפקידם לעודד את האשכים לייצר זרע, וטיפול הורמונלי פחות יעיל.
    עם זאת, כאשר הבעיה מלווה אף בהיפוגונדיזם – טסטוסטרון נמוך (תופעה שכיחה בקרב מטופלים בעלי אזוספרמיה על רקע תסמונת קליינפלטר, וכן בקרב מטופלים בעלי אזוספרמיה אדיופטית = בלתי מוסברת), יש מקום לטיפול הורמונלי להעלאת רמות הטסטוסטרון, לצורך עידוד הליך ייצור הזרע.
    טיפול זה ניתן כהכנה לניתוח, במטרה לעודד את ייצור הזרע באשך. אך ידוע לנו על מספר מקרים, שנעשה חיפוש זרע מעמיק טרום הניתוח ולאחר טיפול הורמונלי, בו נמצאו תאי זרע ונחסך הצורך בניתוח.
    הליך הטיפול הוא על ידי נטילת התרופות הפועלות על הציר ההורמונלי, לאחר 6 שבועות נבדקת התגובה ההורמונלית של המטופל, ולפי התוצאות מתקבלת החלטה האם להמשיך ל4-6 שבועות נוספים, או לעבור לטיפול בזריקות. מדובר בטיפול קצר טווח, בעל סיכונים נמוכים.

תודות לד"ר שלומי ברק על כתיבת המאמר

למעבר לאתר של ד"ר שלומי ברק – לחץ כאן